עברית  |  English  |  Arabic  |  Deutsch  |  Greek  |  Hungarian  |  
דף הבית >> עיזים בגבעתיים
 


עזים בגבעתיים
 
השנה 1939. המצב הכלכלי בארץ בכי רע. מלחמת העולם השניה כבר באופק. משקי העזר של התושבים בשכונת בורוכוב ובגבעתיים היו במצב רע. משלוחי פרי-הדר לחו"ל הופסקו. אלה שהיו להם הדרים סבלו מכך. אנשי המוסדות החקלאיים חיפשו פתרון למשבר והציעו להביא עזים,  מזן טוב במיוחד מרומניה. עזים לבנות שתנובת החלב שלהן טובה - בניגוד לעזים הערביות שהיו בארץ אז - השחורות והחומות..
 
בגבעתיים החליטו ועדי השכונות לקבל את ההצעה והעזים מרומניה נשלחו באוניה. האוניה הגיעה לחיפה, ומשם במשאיות לשכונת בורוכוב על יד מועדון הנוער העובד - ליד החצר של משפחת וינשטיין - לשם חלוקה לתושבים. היה רישום מדויק של התושבים שרצו לקבל עז לגידול. אלו מבין התושבים שהיתה להם הכנסה-פרנסה קבועה לא יכלו לקבל עז בין הראשונים אלא במשלוח הבא.
 
העזים חולקו בעזרת מתנדבים ואנשי המוסדות החקלאיים, עז לכל חבר מהרשימה. היתה המולה בשכונה כי היה צורך להתקין דיר לעז. זאת אומרת מן מבנה עץ וגג להגנה מפני מזג האוויר. גם אבוס למזון ומקום לשתיית מים. לבסוף חולקו גם תיישים שהגיעו במשלוח עם העדר. לחברים שרצו - חולקו התיישים - ללווינשטיין, לברסלר, להלמן ולגפן, במקומות שונים בשכונה שבבוא היום יוכלו להביא את העזים המיוחמות אל התיש להרבעה. החברים קיבלו תשלום עבור כל ביקור.

 

העזים נקלטו טוב מאוד בשכונה, כולן היו בריאות ומחוסנות חלקן עם קרניים וחלקן בלי קרניים וכך החל עידן חדש בשכונה.. העזים בהריון של חמישה חודשים והמלטות של הגדיים ולפעמים תאומיים במזל טוב.
 
מן החלב עשו החברים גם גבינות, שמנת , לבן ועוד. כמובן לאחר הרתחת החלב. והתזונה בשכונה השתפרה. אצל משפחת הלמן - ליד המכתש - היה מחסן תבואות ומזון לבעלי-חיים, תערובת לעזים, תערובת לסוסים, תערובת לחמורים וגם לפרות. הלמן סיפק את התערובת על גבי החמור שלו לכל החברים בשכונה. אבל העזים היו רגילות לאכול גם עשב ירוק במרעה בחו"ל ואז בא בחור שעזב את קיבוצו - מנשה שמו והציע לאסוף עזים מבתי החברים ולהוציאם למרעה שהיה בסביבה.
חלק מהחברים הסכימו, תמורת תשלום קטן, היו העזים יוצאות למרעה ונהנות מהסדור הזה. בבוקר מנשה הרועה הלך בראש העדר ולאחר כמה שעות הוחזר העדר לשכונה. מנשה היה עובר ליד הבתים וכל עז ידעה מתי לעזוב את העדר ולהיכנס לדיר שלה בעצמה.

 

לימים התארגנו כל בעלי העזים לעמותה וקראו לעמותה "עיזה-פזיזה" . הארגון דאג לכל מיני צרכים - למשל כשחבר רצה למכור גדי או גדיים וגם במקרים של מחלה של עז. באחד הימים הגיע לביקור בשכונה חבר מ"חבורת הרועים" שבעמק יזרעאל שזה עתה גמר את לימודי רפואה וטרינרית בצכיה וכשהוצע לו להיות הוטרינר של עזה פזיזה" עם אפשרות למגורים במקום, קיבל על עצמו את התפקיד והיה לוטרינר של הארגון. שמו היה ד"ר קלמנט ז"ל עכשיו בנו וטרינר ונכדו גם כן