עברית  |  English  |  Arabic  |  Deutsch  |  Greek  |  Hungarian  |  
דף הבית >> אורנה לנדאו, ידיעות אחרונות: "דרמה אנושית כבירה"
 
 
אסונם הוא אושרם
אורנה לנדאו, ידיעות אחרונות: "דרמה אנושית כבירה".
דפי ערוץ, 1, 22:30
ההתמודדות של הערוצים השונים בימי התרמה לאירגונים וולנטריים היא פעמים רבות בעייתית, והשירות-רום הוא הדוגמא הבולטת לכך. מצד אחד, לטלוויזיה יש מחויבות לחברה שהיא פועלת בתוכה. מצד שני, למה מגיע לצופים לצפות בסידרת בדרנים-אמנים-פוליטיקאים מלהגים להנאתם? בערוץ הראשון הראו אתמול שאפשר גם אחרת. הסרט "דפי", שמלווה את דפנה גל, צעירה חולת סיסטיק-פיברוזיס, ואת בני משפחתה בהמתנה להשתלת ריאות ובמהלכה, הוא מסמך תיעודי מרתק. העובדה שהוא משרת מטרות חשובות- העלאת המודעות למחלת הסי אף והחשיבות שבתרומת איברים לא גורעת ממנו כהוא זה. להיפך.
 "דפי" הוא סרט מרגש משום שהוא חושף את הצופים לדרמה אנושית כבירה. הוא מפגיש את הצופים לא רק עם דפי ומשפחתה, אלא גם עם משפחתו של התורם, סיוון בר-נתן ז"ל. המפגש הזה, עם הורים השרויים באבל נורא, ביום אסונם, ומנגד עם משפחתה החוגגת של דפי, קורע לב. העובדה ששתי המשפחות מרשימות כל כך, כל אחת בדרכה, רק מעצימה את האירוניה שאימו של בר-נתן מטיבה לנסח: "היום הכי נורא שלנו הוא העום המאושר בחייהם".
 בנוסף לכל זה מתרחש מול המצלמה סרט מתח: האם הריאות יהיו טובות, האם יגיעו בשלום ("אוי, רק שלא תהיה תאונה", אומרת אמא של דפי- כל כך מצחיק ועצוב בעת ובעונה אחת, בהתחשב בכך שהתורם נפטר בתאונת דרכים). ויש גם את הדרמה הרפואית שמדביקה צופים למסך בתוכניות כמו "אי. אר". במאי הסרט לא חסך לצופים את ההשתלה עצמה, והצליח להוסיף עוד נדבך לסיפור שלו. שני גושי הבשר המדממים שהמנתח מחזיק במין אגבעטת כזו, נראו כאילו נקנו אצל הקצב. עובדת היותם מה שמבחין כין דפנה גל חיה, לאחת שימיה ספורים, היא בלתי נתפסת. "דפי" הוא סרט שמזכיר לצופיו את הפלא של הרפואה המודרנית, ואת הפלא הצפון בחיים עצמם.
קישורים:

Go Back  Print  Send Page